כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ואח'

פסק דין

בדיון הקודם מיום 18.10.10 שמעתי את הנהגים מטעם הצדדים וכן עד נוסף מטעם התובעת, הדיון נדחה לבקשת ב"כ הנתבעת על מנת לזמן עד נוסף, הנהג שנהג בכלי הרכב הראשון מסוג מזדה שלטענת הצדדים, עצר וכתוצאה מכך נאלץ רכב התובעת לעצור בפתאומיות, הדיון נקבע להיום, הסתבר כי דואר ישראל אינו מבצע מסירות וזימונים למקום שבו מתגורר העד הנוסף, בהחלטתי הקודמת הוספתי כי הואיל והמסירה ממילא מתבצעת באמצעות ביהמ"ש, על מי שביקש לזמן את העד הנוסף – ב"כ הנתבעת לדאוג ולוודא שבוע לפני מועד הדיון כי העד זומן.

משכך, והואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, אשר ניתנה לנתבעת שהות לזמן את העדים מטעמה, עוד למועד הדיון הראשון, בהעדר התייצבות למועד השני לא נראה סביר בעיני כי יש להקצות לתובענה שלפני דיון נוסף, שלישי במספר, במיוחד כאשר ישנם נתונים שהינם מספיקים על מנת ליתן פסק דין גם ללא עדותו של העד הנוסף.

לאחר שמיעת הנהגים ועיון במסמכים שהוגשו ע"י הצדדים וכן גרסת הנהג הנוסף כפי שנמסרה בטופס ההודעה מיד לאחר האירוע וסומנה נ/1, ניתן בזאת פסק דין תוך ציון נימוקים בקצרה כדלקמן:

לטענת הנהג מטעם התובעת, בעת שאוטובוס שנסע לפניו נעצר, כלי רכב נוסף מסוג מזדה שנסעה אחרי האוטובוס ולפני נהג התובעת, נעצר אף הוא באופן פתאומי ומשכך, נאלץ נהג התובעת לעצור בפתאומיות כאשר לפתע הוא חש בחבטה עזה מאחור של נהג הנתבעת, אשר הודפת אותו לעבר הרכב הראשון מסוג מזדה וגורמת לנזקים במוקד הקדמי והאחורי בהתאם לחוו"ד שצורפה לכתב התביעה.

העד מטעם התובעת שנסע ביחד עם הנהג, חזר על אותה עדות כפי שנמסרה ע"י הנהג באופן כללי ביחס לנסיבות קרות האירוע, גם לטענתו עלה בידו של נהג התובעת לבלום במרחק סביר מכלי הרכב שהיה לפניו מבלי שנגרם נזק מקדימה ורק כתוצאה מכך שנהג האוטובוס פגע בהם מאחור, הם נהדפו לעבר כלי הרכב הראשון.

כלי הרכב מטעם התובעת, הינו כלי רכב מסחרי גדול יותר מכלי רכב פרטי וקטן מאוטובוס אשר אין מחלוקת שנהג האוטובוס לא הבחין ולא יכול היה להבחין האם קודם פגע כלי רכבה של התובעת ברכב שלפניו ורק לאחר מכן האוטובוס פגע ברכב התובעת, או שמא אכן הדף האוטובוס כתוצאה מהמכה מאחור, את כלי הרכב שמטעם התובעת לעבר כלי הרכב הראשון.

בטופס ההודעה כפי שזה נמסר ע"י נהג הרכב הראשון נ/1, מועלית גרסה לפיה, מדובר בתאונת שרשרת כאשר מתוארת הסיטואציה לפיה, כלי הרכב אכן נעמד מאחורי אוטובוס שחונה בתחנה ברח' שד' הרצל בירושלים, במצב דברים כזה לא ניתן היה לעקוף את האוטובוס החונה בשל עבודות בכביש מצד שמאל, כאשר כעבור כמה שניות הוא חש בחבטה מאחור, מבחין בכלי הרכב המסחרי של התובעת ורואה גם את האוטובוס מטעם הנתבעת מאחורי רכב התובעת.

לא ברור בטופס ההודעה ובשרטוט כפי ששורטט למה התכוון צד ג' בתאונת השרשרת האם קודם פגע נהג האוטובוס ברכב המסחרי ורק אז פגע הרכב מטעם התובעת או שמא, הפגיעה היא הפוכה, בראות עיני נהג המזדה לא יכול היה לתרום ביחס לכך הרבה מידע מכיוון שהוא לא יכול היה לראות את הנעשה מאחור, דהיינו, נהג המזדה לא ציין כי הבחין בשני כלי הרכב לפני אירוע התאונה במיוחד בכלי רכבה של התובעת שעמד מאחוריו במרחק ואז נהדף ע"י נהג האוטובוס.

ביהמ"ש נותר עם עדותם של הנהגים והעד הנוסף מטעם התובעת, כאשר לא יכולה להיות מחלוקת לפיה, הנתבעת אחראית למוקד האחורי, ביחס למוקד הקדמי, בהעדר גרסה שיש בה כדי לקעקע באופן פוזיטיבי את גרסת הנהג מטעם התובעת והעד הנוסף לפיה, בנקודת המבט שלהם, הרכב שלפניהם עצר עצירה פתאומית דבר שאילץ את נהג התובעת לבלום אף הוא בצורה פתאומית, חרף כך עלה בידו של הנהג מטעם התובעת לבלום ולנשום לרווחה, לא לאורך זמן, בשל כך שהאוטובוס פגע והדף את רכב התובעת לעבר הרכב הראשון.

נהג האוטובוס מטעם הנתבעת העיד כי שמע קודם את הרכב של התובעת מחליק על כתם סולר לעבר הרכב הראשון ורק אז גם הוא החליק על אותו כתם ופגע ברכב שלפניו.

נהג האוטובוס העיד כי לא ראה ולא יכול היה לראות את המכה, אלא שלטענתו הוא שמע אותה.

הואיל ומדובר באירוע תאונה של שבריר שניה, לא ניתן להפריד בין סדר המכות ואין בכך כדי לשלול את גרסתם של העדים מטעם התובעת לכך שעלה בידם לבלום מבלי שהיה מגע בין שני כלי הרכב הראשונים, גם אם אניח לטובת נהג האוטובוס שהנהג הראשון בלם במרחק מאוד קטן מכלי הרכב שלפניו, הרי שבכך אין כל תועלת לאחריות של נהג האוטובוס שאין מחלוקת שפגע מאחור וכתוצאה מכך נגרם גם הנזק במוקד הקדמי.

למעלה מכך, נהג האוטובוס למעשה בטופס ההודעה, בכתב ההגנה ובעדותו ניסה לשלול את האחריות לקרות האירוע בטענה של גורם זר מתערב בדמות כתם סולר שנשפך על הכביש, טענה זו לא הוכחה בשום דרך.

נהג האוטובוס העיד כי לא בדק האם מדובר בכתם סולר, לא עלה בידו למצוא את אותו טרקטור שעבד במקום על מנת לקחת ממנו פרטים, למעלה מכך, לא עלה בידו להביא בדל ראיה או עדות כלשהי לצורך הוכחת טענה זו שהרי הנטל להוכיח שהיה כתם שמן/סולר מוטל על מי שטוען ונטל זה לא הורם.

ב"כ הנתבעת טען כי, לא ברור איזה צורך קם לתובעת לבלום בלימת חירום שכן, כל צורך כזה לא עולה מאותו טופס הודעה של הנהג הראשון לפיו, הוא למעשה נעמד מאחורי אוטובוס שעצר בתחנה.

מסכימה אני עם טענה זו, אלא שאין בה כדי לסייע לעניין האחריות בידי הנתבעת שכן, לא עלה בידה של זו להוכיח כתם שמן ולא עלה בידה להוכיח כי התובעת פגעה קודם ברכב הראשון ורק אז פגע האוטובוס בכלי רכבה של התובעת.

אם לא די בכל אלה, הרי שגם הנזקים בשני כלי הרכב מבחינת המוקדים, אינם מתיישבים עם החלקה על כתם שמן/סולר שבדר"כ מאפיין החלקה וזריקה של כלי הרכב תוך שכלי הרכב איננו יכול להישאר בנתיב הנסיעה שלו בדיוק באותו המצב דקה קודם לכן לפני ההחלקה.

העדים מטעם התובעת העידו כי לא הבחינו בשום כתם שמן וכי לא החליקו על כתם שמן אלא נאלצו לבלום בלימת חירום, גם אם לא שמו ליבם לכביש ולעובדה שהנהג שנסע לפניהם נעצר, הרי שלטענתם, לא היה מגע בין שני כלי הרכב וטענה זו לא נסתרה.

למעלה מכך, הנתבעת לא טענה וודאי שלא הוכיחה כי היו אירועים דומים, דהיינו, כלי רכב נוספים שהחליקו במקום כתוצאה מאותו כתם סולר כאשר נהג האוטובוס הגדיל לעשות והעיד כי נהג אוטובוס נוסף שנסע באותו קו, 20 ד' לערך לאחר מכן, ציין בפניו כי אכן ישנו כתם שמן במקום, אלא ששום כלי רכב נוסף לא החליק על אותו כתם שמן וגרוע מכך, אף אחד מטעם הנתבעים לא טרח להודיע לגורמים המוסמכים והאמונים בטיפול מפגעים מהסוג הנ"ל על אותו מפגע על מנת שזה יטופל.